בתחילת חודש יוני האחרון קיימה אייסף בקרית גת את טקס מלגות ההצטיינות השנתי לזכרו של שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי ז"ל ונחנכה בישוב כיכר שער העיר ע"ש השופט לוי ז"ל.

האירוע התקיים בנוכחות אלמנתו של השופט לוי ז"ל סימה לוי ובנותיו אור ואלה ובמעמד נשיאת בית המשפט העליון – השופטת אסתר חיות, נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט אהרון ברק ורעייתו – השופטת בדימוס אלישבע ברק, המשנה לנשיאת השופט חנן מלצר, השופט  דוד רוזן, עו"ד גיא בוסי, מנכ"ל אייסף – תומר סמרקנדי, סמנכ"ל אייסף גלית - כספי כהן, וכן ראש עירית קרית גת אשר ארחה את הכנס ויזמה את קריאת ככר שער העיר על שם השופט לוי ז"ל – עו"ד אבירם דהריאשר ארחה.

את הטקס הנחתה אור לוי, בתו של השופט לוי ז"ל . בריאיון קודם אמרה "אתם שהכרתם את אבא שהיה איש ערכים וצניעות, יודעים שהיה מאוד כועס על טקס לכבודו אך יחד עם זאת, אני בטוחה שמטרת הטקס חלוקת מלגות לסטודנטים הייתה מניחה את דעתו ואולי אף גורמת לו נחת."

נשיאת בית המשפט העליון השופטת חיות הסירה את הלוט מעל אבן ההנצחה והתרגשה למקרא הכתובת "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך..." כיכר שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי אשר התקיים בו: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע". עם הסרת הלוט הופעלה המזרקה המרהיבה בצומת הכניסה לעיר והאמן המתכנן איליה שפירו סיפר לאורחים על תכנון הכיכר והמערכות המורכבות הכורכות בהפעלתה.

בהמשך הטקס אמרה השופטת חיות, בין היתר: "...אדמונד כשופט לא זכה לאור מן הפקר,  אלא סלל את דרכו בעמל רב, בזכות ולא בחסד. איש גאה היה, זקוף קומה ותכול מבט, חיתוך דיבורו היה מתון ושקט והוא מעולם לא שכח מאין הוא בא. כבן למהגרים שעלה מעיראק חווה קשיי הסתגלות והתאקלמות אשר לא תמיד היא מסבירה פנים לאלה שבאים אליה מקצווי תבל." המשנה לנשיאת השופט חנן מלצר סיפר כי ביומו הראשון בבית המשפט העליון קיבל את פניו השופט לוי: "אמנם הגעת לבית המשפט העליון אבל לא תשב למעלה – שב בשער העיר כי בימי התנ"ך היו השופטים יושבים בשער העיר".

דרכו של שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי ז"ל -  והיותו דמות מופת בקרב עולם המשפט הישראלי - מסמלת יותר מכל את הערכים בהן מאמינה אייסף: לימודים אינטנסיביים, עבודה מסורה, מחויבות חברתית. הוא נולד בעיראק, עלה לישראל עם משפחתו בגיל 10, גדל ברמת גן ולאחר מכן ברמלה. לאחר שירותו הצבאי עבד בבית משפט השלום ברמלה בעבודות זוטרות - בין היתר כמחלק תה – אך במקביל התחיל את לימודי המשפטים שלו בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית עד שהגיע למשרה של מזכיר ראשי בבית המשפט. בשנת 1970 הוסמך כעורך דין ופתח משרד ברמלה ובשנת  1977 מונה לשופט צבאי. דרכו המשיכה דרך בית המשפט המחוזי בתל אביב בו דן בעיקר בפלילים ובין היתר ישב בראש ההרכב שהרשיע את יגאל עמיר ברצח ראש הממשלה יצחק רבין. לבית המשפט העליון הוא מונה באוגוסט 2001  ופעל בו בהצלחה, ביעילות ובקפידה עד לצאתו לגמלאות בגיל 70. אדמונד לוי נפטר בחודש מרץ 2014 ובשל מחויבותו החברתית הוחלט באייסף לקיים טקס שנתי לזכרו.

מזה חמש שנים מקיימת אייסף טקס מלגות הכולל הענקת פרס מצטיינים במשפטים לזכרו של השופט העליון. זוכות הפרס השנה היו מאי זבדה והודיה לוי. בוועדת הפרס ישבו השנה פרופ' יפעת ביטון, פרופ' ניר קידר וד"ר קארין כרמית יפת (בוגרי הקרן).

מאי זבדה היא סטודנטית מצטיינת למשפטים בשנתה השלישית באוניברסיטת תל אביב וחברה בשנה שלישית בתכנית מרכז של קרן אייסף. בשנות פעילותה בקרן נטלה חלק בפרויקטים מגוונים. מאי התבלטה בקרן וכבר בשנתה השנייה נבחרה לתפקיד רכזת הפרויקטים של תכנית מרכז, שם ניהלה עשרות  סטודנטים בשלושה מרכזי פעילות שונים בפרויקט "גשר לאקדמיה". בשנה הנוכחית נבחרה לתפקיד המלווה האקדמית של התכנית. מאי הינה סטודנטית פעילה ומעורבת שנוכחותה בצוות המנהיגות המוביל את התכנית בולטת ומשמעותית. מאי הגיעה ללימודיה עם ניסיון חברתי רחב ותעודות הוקרה על עבודתה החברתית שעומדות לה עוד מהיותה נערה פעילה בעיר הולדתה חולון. היא מביאה עמה שיח זהותי ערכי, חיבור לשורשים וחיבור לאוכלוסיות מודרות, שקולן אינן נשמע.

גם בלימודיה מפגינה מאי מצוינות לימודית גבוהה ומחויבות חברתית מרשימה. היא עוזרת מחקר בפרויקטים מחקריים איכותיים, בעלי נגיעה מובהקת לאיסור הפליה, ורשימת הפרופסורים עמה עבדה לאורך לימודיה ושכתבו בשבחה ארוכה ומרשימה.

הפרס ניתן למאי זבדה על שילוב מרשים זה בין מצוינותה הלימודים ומחויבותה החברתית.

על כל זאת ועוד זכית בפרס הצטיינות ע"ש השופט אדמונד לוי ז"ל

הודיה לוי היא סטודנטית לתואר ראשון בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ומתבלטת בהישגיה האקדמיים ובפעילותה החברתית הענפה. ממוצע הציונים שלה מעיד על יכולות לימודיות גבוהות וכישורים יוצאי דופן. היא מתוארת על ידי מוריה כבעלת מעורבות גבוהה בשיעורים, בעלת יכולת חשיבה עצמאית, וכישורי כתיבה ומחקר מעמיקים ויסודיים. היא עוזרת מחקר והוראה של מרצים רבים והיא אף מכהנת כחברת מערכת בכתב העת של הפקולטה "משפט וממשל". מעבר לפעילויותיה האקדמיות הענפות, היא משתבחת בתודעה חברתית מפותחת ומהווה אות ומופת ביוזמות ובפרויקטים החברתיים שהיא נוטלת בהם חלק וזאת במגוון רחב ומרשים של מסגרות – בין אם כמנהלת מרכזי מיצוי זכויות במסגרת תכנית הדגל של אוניברסיטת חיפה בשיתוף עיריית חיפה, ובין אם בקליניקה למימוש זכויות אדם בהליך האזרחי, אוניברסיטה בעם, תכנית "נבחרת האקדמיה" בשיתוף הרווחה ועיריית נשר, תכנית החניכה האישית בקריית אתא, תכנית הדגל  "הקליניקה לזכויות אדם" במסגרת קרן אייסף, במרפאה ייעודית למבקשי מקלט ועוד ועוד.

בגין מסירותה, מחויבותה החברתית והערכית הגבוהה, ומצוינותה, הוועדה מצאה כי אין ראויה מהודיה לוי לפרס אדמונד לוי. 

סיפורם של אלי אלעזרא ואחותו מרגלית ברכה אלעזרא , סיפור של למידה, הצלחה, נתינה, יכול לשמש השראה, לכל מי שנמצא בתחילת לימודיו, מתקשה לעמוד במעמסה, לעתים מתייאש, לעתים מהרהר על הפסקת לימודיו ושינוי כיוון.

מרגלית ברכה-אלעזרא, כיום יו"ר הקרן שהקים אחיה איש העסקים אלי אלעזרא לפני כ-15 שנה. "נולדנו באשקלון בשכונת אפרידר למשפחה דתית מיוצאי מרוקו. בשנות ה50-60 זאת הייתה שכונת מצוקה, מאוכלסת אנשים קשי יום, נערים בסיכון, עולים חדשים ועוד. יחד עם זאת צמחו מהשכונה הזאת גם מהנדסים, עורכי דין, אנשי עסקים, כמו אלי שמשמש דוגמה חיה להצלחה – כנגד כל הסיכויים", היא מספרת. ניתן להבחין בהערכה הרבה מרגלית רוכשת לאחיה בדוברה עליו.

"אלי היה אמפטי מגיל צעיר, הנתינה שיחקה חלק חשוב מחייו ומגיל צעיר היה מודע לפערים העצומים שבחברה. הוא סייע לילדים חלשים עוד בהיותו נער ובגיל מבוגר יותר ייסד את איגוד הסטודנטים באשקלון והיה פעיל בשיקום שכונות."

אכן אלעזרא איש עסקים בולט החולש אל תחומי הנדל"ן, הרכב והבטוח ושמו מככב מדי שבוע בעיתונות הכלכלית כסיפור הצלחה. הוא בעל "קבוצת אלעזרא" שהוקמה כ"אלעזרא יוזמה והשקעות" והיא כוללת בין היתר את חברת "אפרידר", את חברת הליסינג "אלבר" וגם "הכשרת הישוב – אחזקות ובטוח" אותה רכש בשנת 2006 ממשפחת נמרודי.

על מסלולה – לצד אחיה מספרת מרגלית ברכה-אלעזרא בצניעות: "למדתי בסמינר והתחלתי את דרכי כגננת, לאחר מכן התקדמתי כיועצת חינוכית – תואר שני. לפני שנתיים יצאתי לגמלאות אך גם לפני כן עמדתי בראש הקרן מיומה הראשון.

"אלי סיפר לי על רעיון הקמת קרן משפחתית, חשבתי שזהו רעיון מבורך ואכן הקים את קרן אלעזרא לסיוע לנזקקים וגייסנו סביבנו אנשים טובים שמוכנים לסייע לזולת. אנחנו מתמקדים ברווחה, במצוקות נקודתיות, אנשים שנופלים בין הכיסאות. לא מזמן סופר לנו על מקרה קשה של אישה המחוברת למכונת חמצן – כמו נחמה ריבלין ז"ל. היא אינה מסוגלת לשלם את חשבונות החשמל בגלל הצריכה הגבוהה של מכונה כזו וכמובן נענינו ברצון. חשוב לי לציין שמלבד פעילות הקרן אלי תרם מהחברה הכלכלית שלו להקמת היכל התרבות באשקלון, למרינה המפוארת של העיר וכן לבית החולים ברזילי, ובכל אחת מחברות בקבוצה שלו יש קרן תרומות נפרדת. כאמור הנתינה היא בדמו..." היא אומרת בסיפוק.

כיצד נוצרה השותפות עם קרן אייסף?

"עוד בבית הספר הובחן אלי כילד מחונן. אני זוכרת שבילדותנו בשכונת אפרידר הייתה מגיעה לביתנו מדי שבוע מונית שהסיעה אותו למכון ויצמן שם למד בקורסים מיוחדים למחוננים. מאוחר יותר הלך ללמוד באוניברסיטה ראיית חשבון וגם משפטים ואז נתמך על ידי קרן אייסף. אני אמנם לא נתמכתי על ידי הקרן כי קבלתי מלגות אחרות אך בזכות אחי, כעבור 30 שנה מסיום לימודיו יצרנו קשר עם הקרן ומאז – כבר עשר שנים - אנחנו משתפים פעולה וגאים על כך. הקמנו באשקלון את תכנית "גשר לאקדמיה". בתחילת כל שנת לימודים אנחנו נכנסים לאחד מבתי הספר התיכוניים באשקלון, מגייסים את המנהל ובוחרים את המחנכים מיוחדים בבית הספר. יחד בונים כיתה מיוחדת של כ-30 תלמידים מרקע סוציו-אקונומי שאינו מאפשר להם לנצל את הפוטנציאל שלהם. קרן אייסף בשיתוף עם ארגון פר"ח, מצרפת לכל תלמיד חונך אישי המגיע אליהם פעמיים בשבוע לשיעורים פרטיים של שעתיים. אלה לא רק שיעורי חיזוק בלימודים אבל גם ליצירת קשר אישי עם התלמיד – קשר שלא פעם מתקיים לאורך שנים. השנה אנחנו פועלים בתיכון "מקיף ב'  שהוא תיכון דתי, בכיתות י', י"א ו-י"ב. אנחנו מקיימים קשר רציף עם התלמידים, עוקבים אחרי הציונים שלהם. בין התלמידים שלנו יש רבים מיוצאי הקהילה האתיופית אותם צריך לדובב במיוחד. הסטודנטים החונכים משתתפים בסדנה שמלווה אותם ומלמדת אותם כיצד ליצור קשר עם תלמידים החשים זרות, אינם נותנים אמון ולדוגמה נמנעים מקשר עין. חשוב לנו גם שהסטודנט החונך יהיה דמות קבועה ושלא ישתנה במשך שלוש השנים של הקורס. הלמידה הרצינית באה באופן טבעי לאחר שהקשר חונך-תלמיד מתחזק כי הדברים הנלמדים מחלחלים עם הזמן.  כבר בסיום השנה הראשונה, בישיבות הצוות אנו עדים להתקדמות משמעותית."

בימים אלה מרגלית ברכה-אלעזרא מצפה בכיליון עיניים לתוצאות בחינות הבגרות של התלמידים "שלה" שסיימו את לימודיהם השנה – ומקווה ששוב ההשקעה והאמונה תניב פירות.

בשבוע שעבר העניק הטכניון תואר דוקטורט לשם כבוד ליו"ר הכבוד ומייסדת שותפה של קרן אייסף, נינה אבידר ווינר. בנימוקי הענקת התואר נאמר: "בהוקרה על תרומותייך מעוררות ההתפעלות לקידום ההשכלה הגבוהה והזדמנויות תעסוקתיות בקרב בני נוער ישראלים מצטיינים מרקע מוחלש ועל הסיוע, רוח ההתנדבות, המנהיגות הקהילתית והאחריות החברתית שהפגנת במיזמים שונים בישראל, ובהערצה על מאמצייך לעזור לאחרים לעזור לעצמם, ועל מסירותך רבת השנים למדינת ישראל ותמיכתך בסטודנטים בטכניון באמצעות קרן אייסף".

במשך ארבעים שנה כיהנה נינה אבידר ווינר כנשיאת אייסף – הקרן הבינלאומית לחינוך ונלחמה בקנאות למען חינוך צעירים מבריקים המגיעים מקהילות מוחלשות בישראל באמצעות הקרן. הקרן קמה ב-1977 ע"י אדמונד ספרא ז"ל, לילי ספרא ונינה ווינר אשר לאחר ארבעים שנים כנשיאה מייסדת של קרן אייסף, נטלה את התואר יו"ר של כבוד (Chairwoman Emerita) וקרלוס בנעים תפס את תפקיד נשיא הקרן. ווינר ממשיכה לכהן כחברה פעילה במועצת הועד המנהל של אייסף כיו"ר ועדת יחסי הציבור שלה וכחברה בוועדת התכנון שלה, האחראית על תכנית העמיתים הבינלאומית של אייסף ועל ארגון בוגרי הקרן. נינה נשארת נלהבת לחזונה של אייסף, בדיוק כפי שהייתה בשנת 1977, כאשר אדמונד ספרא ז"ל, יחד עם אשתו לילי ספרא, ונינה ווינר חברו להקמת אייסף. "הפנים אמנם השתנו, אבל הצרכים לא. כשהתחלנו, כמעט כל התלמידים שלנו היו מזרחים. היום האוכלוסייה מגוונת ויש לנו גם סטודנטים ממוצא רוסי, אתיופי דרוזי ומיעוטים. המשותף לכולם הוא שהם נחנו ביכולות אינטלקטואליות מצוינות שעלולות לא להתממש אם אייסף לא תלווה אותם לטווח ארוך ותשקיע בפיתוחן".

דמות אגדית היא נינה ווינר, אישה אצילית ונחושה שידעה לתת אמון בצעירים עם 'ברק בעיניים' בהם הבחינה  בפוטנציאל מיוחד שהוכיח עצמו בסיוע קרן אייסף. עדויות מרגשות על הקשר שנולד אתה , סיפרו בוגרי הקרן, בעלי תארים ומעמד מיוחד. בריאיון קודם לרגל חגיגות 40 שנה להקמת הקרן אמרה נינה ווינר: "נס אמיתי! מזל גדול והזדמנות נדירה. כשהקמנו את הקרן לפני 40 שנה לא שיערנו לעצמנו שנגיע להישגים כאלה, שקולנו יהדהד במשך שנים ארוכות ושאלפי בוגרים ילמדו, יתקדמו ויתרמו לחברה במהלך השנים".

ווינר – שנולדה באלכסנדריה שבמצרים למשפחה בעלת ערכים ציוניים, מספרת: "למרות היותנו ציוניים למעשה ברחנו ממצרים כפליטים לפולין. יצאנו בטיסה עם דרכונים פולניים ועם שלוש מזוודות בלבד ואמרנו לשלטונות שיעדנו הוא פולין ולא ישראל." היא מספרת.

עם הגיעה לישראל ולאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה הרצליה נסעה לג'נבה על מנת ללמוד פסיכולוגיה עם הפרופסור  ז'אן פיאז'ה - פסיכולוג התפתחותי בעל שם עולמי. בשנות לימודיה בג'נבה עבדה במהלך החופשות במחנה של עליית הנוער שהוקם בדרום צרפת על מנת לקלוט ילדים יהודים מצפון אפריקה, מאירן ומהודו בדרכם לישראל. בשנות ה-60 נסעה לארה"ב כדי להשלים את לימודי התואר השני באוניברסיטת קולומביה. היא נישאה לוולטר ווינר, המשיכה את חייה אך נשארה קשורה וקשובה לישראל במחשבות וגם ובמעשים.

"ב-1977 כשפגשתי את הבנקאי אדמונד ספרא ז"ל ואת אשתו לילי שהיו מוכנים להתגייס למען ישראל – הבנו שניתנה לנו הזדמנות פז לממש את החלום למתן הזדמנות שווה לכל הצעירים בארץ. הבנתי שאני יכולה לחבר בין כל הדברים אותם למדתי, חינוך, השפעת החינוך, פסיכולוגיה התפתחותית, יהדות וציונות.  הצלחנו לעזור לא רק לאלה שרוצים ללמוד ואין להם האמצעים אך גם לאלה שעדיין לא יודעים שהם מסוגלים ללמוד. קרן אייסף של היום הצליחה לממש מעל ומעבר כל מה שחלמנו. יש לנו למעלה מ-11,000 בוגרים בכל רחבי הארץ, גם כאלה שהמשיכו את לימודיהם בחו"ל, אנשים איכותיים, בעלי ערכים חברתיים, אנשים שיודעים להחזיר לחברה את מה שקיבלו מאתנו" היא מספרת בהתרגשות.

האם את שומרת על קשר עם הבוגרים?

"הקשר עם הסטודנטים וגם עם הבוגרים מעניק לי לא רק סיפוק וגאווה אלא גורם לי להרגיש צעירה ומעודכנת. אגלה לך סוד: אמי אמרה לי תמיד כי זכיתי באלפי ילדים היות ולא היו לי ילדים משלי. היא כל כך צדקה... אני יכולה לדבר אתך במשך שעות על סטודנטים שפנו אלי עם בעיות שונות, שהשתדלתי לעזור להם מכל הלב. כמו למשל אותה צעירה מהקהילה האתיופית שהתקבלה ללימודי רפואה בטכניון ובגלל שנאלצה לעבוד בזמן הלימודים איחרה באופן קבוע לשיעורים עד שהורחקה מהלימודים. היא פנתה אלי – עזרתי לה והיא חזרה ללמוד. או סטודנטית אחרת מהדרום שפנתה אלי בקשר למחשב שנגנב לה ועזרנו לה לרכוש מחשב חדש. אלה מקרים טריוויאליים, של קשיים יומיומיים היכולים לשבש מהלך לימודים וזאת מבלי להזכיר את הבוגרים שהצליחו בגדול. סטודנטים שלומדים אצלנו מהתואר הראשון ועד לדוקטורט ופוסט דוקטורט בתחומי המדע, הטכנולוגיה וגם במדעי הרוח. דוגמה אחת מן הרבות הוא בוגר שלנו שאחרי 18 שנות תמיכה של קרן אייסף עומד בראש מעבדת מחקר באוניברסיטת תל אביב בזכות תרומה של 200,000 יורו שהעניקה לו קרן מארי קירי. חלק מהסטודנטים שלנו התקבלו להמשך לימודיהם במוסדות יוקרתיים כמו אוקספורד, הרווארד וקיימברידג' אך כולם מתחייבים לחזור לישראל ולהחזיר לחברה ולקהילה חלק ממה שרכשו בתמיכת אייסף."

יוסי יונה, פרופסור לפילוסופיה של החינוך, לשעבר ח"כ מטעם מפלגת העבודה מספר: "אני שייך לדור המייסדים של אייסף – הדור הראשון של הסטודנטים שזכה לתמיכת הקרן עוד בראשית דרכה בשנות ה-70. כשמאחורי עשרות שנים של עשייה ציבורית בתחומים המדיניים, הכלכליים והחברתיים, הן בעומק השטח בפריפריה ועיירות הפיתוח והן באקדמיה אני מרגיש שאני מקיים את ההבטחה שנתתי לגב' נינה ויינר בראשית הדרך..., הוא אומר.

איזו הבטחה?

כשסיימתי בהצטיינות את לימודי באוניברסיטת חיפה, בפילוסופיה, אמנות והיסטוריה כללית, קבלתי מלגה להמשך לימודים באוניברסיטת פנסילבניה, אלא שמחייה ולימודים בחו"ל היו דבר יקר והמלגה קבלתי לא הייתה מספיקה לזה. שמעתי על קרן אייסף ועל גב' נינה ויינר העומדת בראשה. הבנתי שהיא מוטרדת מנושא השוויון בחינוך ושרוצה לסייע לסטודנטים ישראלים.  אכן היא הייתה הראשונה לתמוך בסטודנטים המעוניינים להמשיך את לימודיהם בחו"ל במלגת אייסף, אך היא רצתה שננסח מעין הסכם על כך שאנו מתחייבים לשוב ארצה בתום הלימודים. הייתי בין הראשונים שהתקבלו ללימודים בחו"ל ואמרתי לנינה שאני נותן לה את מילתי ולא אחתום על שום הסכם. היא הסכימה ואכן אחרי שנים ארוכות של לימודים אקדמיים  באוניברסיטה העברית ולאחר מכן באוניברסיטת בן גוריון, קריירה ציבורית ועשייה למען החברה והיום כחבר כנסת – אני מוכיח לה בכל יום שאני מקיים את הבטחתי".