אפריל 2019 - 81

מסלול מעניין ולא שגרתי עברה ד"ר מירב סדי-נקר: מדוקטורט בסוציולוגיה באוניברסיטת UCLA היוקרתית לפרס הספרותי ע"ש ספיר – לא פחות יוקרתי – הדרך אותה עברה אינה מובנת מאליה.


כיצד עשית זאת? הרי מי שמצליח באקדמיה – לא עובר בקלות לספרות...

"נולדתי באור יהודה, שבשנות ילדותי הייתה עוד הייתה עיירת פתוח במלוא מובן המילה. למדתי בבית הספר התיכון בעיר ולאחר מכן שירתי בצבא בנח"ל. הדרך לאקדמיה הייתה מאתגרת ומלאה בציפיות כי הייתי הראשונה במשפחתי שהחליטה ללכת ללימודים אקדמיים. את התואר הראשון והשני השלמתי באוניברסיטת תל אביב בראשית שנות ה-90. את התואר הראשון סיימתי בסוציולוגיה ויעוץ חינוכי והתואר השני בסוציולוגיה. ככל הנראה הצלחתי בתחום כי בשנת 2000 התקבלתי לאוניברסיטת UCLA  ונסעתי לארה"ב עם בעל וילד (שנולד שם). רק בהיותי דוקטורנטית נחשפתי לאייסף ולמרבית השמחה קיבלתי מלגה אשר ביחד עם עבודה כעוזרת הוראה ומתרגלת הבטיחו את קיומנו שם.

למדתי לדוקטורט, שבע שנים, לימודים לא קלים, עסקתי הרבה בכתיבה אקדמית, עברתי את כל השלבים בדרך למשרה אקדמית וככל שהתקדמתי כך הרגשתי בתוכי חור גדול.  הרגשתי שהוכחתי את עצמי, קיימתי הבטחה שהבטחתי לעצמי, אבל ליוותה אותי הרגשה של 'הנה, אני כאן, נו, אז מה?' בתחילת הדרך, הלימודים היו מבחינתי 'המפתח לגאולה' והנה... אין גאולה... חשתי ניכור בעולם האקדמי והכתיבה האקדמית, גרמה לי תחושת בידוד, כתיבה חסרת עונג. בכתיבה המדעית צריך לכתוב 'בקופסאות' ומבחינתי היה בה משהו צר ואינו מספק.


בסוף הדוקטורט שבת לארץ?

"אכן כן, אבל ידעתי שאוניברסיטה אינה בהכרח המקום הנכון מבחינתי והרגשתי רצון להחליף מסגרת. מצאתי משרת הוראה במכללת בית ברל בבית הספר לחברה וממשל ואני מרגישה כאן במקום הנכון, היא אומרת".


אז בכל זאת, איך הגעת לכתיבה ספרותית?

"זה סיפור מצחיק אבל לפעמים הדברים המצחיקים והמטופשים גורמים לשינויים בלתי צפויים. לפני החזרה לארץ בסוף הדוקטורט ישבתי בבית קפה בלוס אנג'לס. לא רחוק ממני ישבה אישה שדברה בטלפון בעברית, שיחה אינטימית כזאת. רציתי להיות הוגנת, כי לא רציתי לגרום לה אי נוחות ואמרתי לה שאני מבינה עברית. היא סיימה, התיישבה לידי והתחלנו בשיחה גלויה 'כמו שני זרים על הבר' בלי מעצורים או פחד משיפוט. סיפרתי לה שאני בצומת דרכים – שיש בי רצון לעשות משהו יותר יצירתי אבל אין לי מושג מה. ואז היא המליצה על ספר בשם The Artist Way שהוא בעצם מאותם ספרים אמריקאים מה סוג של 'How to…' מדריך ללימוד כל מיני דברים חשובים בעשר דקות. וכמה מוזר... הספר הדי מטופש שדיבר על  'מסע אל תוך עצמך בעשרה שלבים' גרם לי לתפנית בחיים. מעולם לא חשבתי על כתיבה ספרותית, מעולם לא כתבתי 'למגירה' ולפתע התחלתי לכתוב מעט, מדי יום, דברים שנראו לי לא רציניים אבל עם הזמן זה הפך לסיפור, אחר כך זה התפתח למשהו גדול יותר ולראשונה בחיי הרגשתי שמחה. אחרי הכתיבה הספרותית – אז לא ידעתי שהיא כזאת - ותחושת הניכור והבידוד – נעלמה. פשוט אהבתי את מה שכתבתי, הייתה לי חיבה לכתיבה הזאת ולמילים שיצאו מידי והערכתי שיש מקום להם לחיות בעולם, בספר. לא היו לי כלים שיפוטיים, לא חשבתי על ביקורת, לא היה אכפת לי מכלום. רציתי לפרסם והחלטתי לשלוח את כתב היד להוצאות ספרים. עשיתי זאת בתמימות ובלי ציפיות גדולות. אחרי כל תשובה שלילית מהוצאה זו או אחרת, הדפסתי שוב את כתב היד ושלחתי אותו להוצאה אחרת שגם היא לא נענתה. לא נעלבתי ולא התייאשתי, הרי לא היו לי תקוות גדולות, וידעתי שאם אף הוצאה לא תקבל את הספר אוציא אותו בעצמי. והנה ההוצאה התשיעית נענתה: זאת הייתה העורכת דנה אולמרט מהוצאת 'אחוזת בית' שטלפנה אלי והזמינה אותי לפגישה. כך ראה אור בשנת 2013 ספרי הראשון 'אוקסנה' ולא די בכך: הוא קיבל את 'פרס ספיר לספר ביכורים'. מיותר להגיד מה זה עשה לי..."


אבל קיימת תסמונת הספר השני, זה שבא אחרי הצלחת הספר הראשון...

"נכון, כמעט שנתיים לא הייתי מסוגלת לכתוב, ואני יודעת שזה קורה להרבה כותבים הפוחדים לאכזב. במשך כל כתיבת 'אוקסנה' יצרתי לי בועה, הייתי לבד עם הטקסט ופתאום, כשהפך לנחלת הכלל ידעתי שתהיה ביקורת, וציפייה, ואכזבות. לראשונה התייחסתי לכתיבה שלי כאל כתיבה בוגרת והתחלתי את ספרי השני  'סמאדר', ספר אינטימי שהוא לא אוטוביוגרפי כפי שרבים חושבים, אלא על דברים שהיו בילדותי בעולם ממנו באתי. סמאדר היא ילדה עם עולם פנימי מפותח שבמשך קיץ שלם נמצאת בבית סבה ומביטה על העולם מסביב דרך פילטרים משלה. אמנם הספר לא זכה בפרס ספיר ב-2018 אבל היה מועמד בין חמשת הנבחרים הסופיים וזה כבוד גדול. אני ממשיכה ללמד בבית ברל ומוצאת כי הפעם אני במסלול הנכון. התחלתי בכתיבה ספרותית בגיל 40, וזאת דוגמה לאפשרות לשנות דרך וגם להצליח".

פרויקט מגדלור

עמותת מגדלור והקרן עושים מנטורינג ל-13 סטודנטים ובוגרי אייסף

נטלי יצחקי – רכזת השמה וקריירה באייסף  במסגרת "מדע בונה חברה" פרויקט משותף למשרד ראש הממשלה וקרן אייסף  ונתי רייכר מנהל תכנית המנטורים של עמותת מגדלור חברו יחד לתכנית חדשה המיועדת לסייע לבוגרים ולסטודנטים, למצוא את דרכם בשוק העבודה.

"עמותת מגדלור, מספר נתנאל (נתי) רייכר היא עמותה שקיימת שנים רבות אך בשנתיים האחרונות תפסה תנופה חדשה בזכות מנכ"ל חדש – חובל לשעבר יותם רומנו. חברי העמותה הם יוצאי חיל הים בו שירתו כחובלים אחרי שסיימו קורס של שנתיים וחצי בחייל. אין ספק כי חובל בחיל הים מפתח תכונות מנהיגות, ארגון ויוזמה מיוחדות וכיוצאי יחידות צבאיות מובחרות רואים כחובתם להעביר את הידע הלאה ולסייע לחברה בדרכים שונות. החובלים לשעבר של מגדלור אינם רק מנטורים אלא פועלים ברבדים שונים ובלתי צפויים של החברה כגון חיבור בין חרדים לחילוניים, הכנת וארגון חבילות מזון לשכבות מוחלשות ועוד."

נטלי יצחקי מקרן אייסף מספרת על תכנית המנטורים: "זאת השנה הראשונה בה התחברנו עם מגדלור בזכות איכויותיהם המיוחדות של החובלים לשעבר שהיום ממלאים תפקידים בכירים במשק, יזמים, מנכ"לים, יו"רים. החלטנו להפעיל את תכנית המנטורינג . התכנית נועדה לסייע לבוגרים וסטודנטים של אייסף ביעוץ בתחום התעסוקה, בחיפוש עבודה מתאימה, בדרכים לחפש או להחליף עבודה במידה ונמצאים בצומת דרכים. כמו כן ניתן יעוץ בדרך להקמת עסק, כיצד לבנות אותו, לפתח אותו, ליעל אותו. לפני כחודש ערכנו מפגש פתיחה והצגנו את הקרן בפני אנשי מגדלור ואת הבוגרים – אותם בחרתי בעצמי באמצעות מפגשים אישיים. החלטנו על מפגשים אישיים בין מנטור לבוגר/סטודנט בתדירות של פעם בשבועיים לתקופה של ארבעה – חמישה חודשים.

"בנוסף, בחודש מאי הקרוב נקיים יום ראיונות בבאר שבע שבמסגרתו ייבחרו סטודנטים השייכים לתכנית "מדע בונה חברה. תכנית משותפת למשרד ראש הממשלה שנועדה לקדם סטודנטים הלומדים מקצועות טכנולוגיים STEM. הנבחרים יעבדו עם אנשי מגדלור המתמחים באותם תחומים."

"אנשי מגדלור המתאימים לסטודנטים של STEM , אומר נתנאל רייכר, עורכים מפגשים בהם מעבירים אותם סימולציות לראיונות עבודה, מלמדים אותם את ההתנהגות המתאימה בעת הריאיון ומחזקים אצלם את הביטחון העצמי. אנו רוצים לכוון את הסטודנטים הנמצאים בצומת דרכים לסייע להם לעשות בחינה מחדש של מצבם, לעשות את הבחירה הנכונה והמתאימה להם. אנו מפגישים ביניהם לבין אנשי מגדלור שצברו ניסיון רב בוועדות קבלה לעבודה ושהייעוץ שלהם יקר מפז".

"המנטורים של מגדלור, מסכמת נטלי יצחקי, הם אנשים מיוחדים, מוכשרים, מסורים שאינם חוסכים מאמצים ותורמים רבות לאייסף".

בת אל זגורי

השיחה עם בת אל זגורי הייתה – אם לומר זאת בפשטות – מעוררת השראה במלוא מובן המילה. זגורי פתוחה, מחוברת למציאות, גלוית לב, ומלאת אופטימיות.

"נולדתי לפני 27 שנים בבאר שבע, הילדה הצעירה בין שישה אחים ואחיות. למדתי באולפנה "עמית" שבעיר אבל עם השנים 'קצת חזרתי בשאלה' אם כי אני עדיין קרובה למסורת, היא מספרת. שירתי בצבא ביחידת הרוכבים של המשטרה הצבאית וזאת הייתה חוויה מיוחדת במינה:

תארי לך שבתקופה ההיא היחידה קבלה מספר אופנועים מסוג 'הרליי דיווידסון', הידועים כסמל 'קוליות' של כוכבי רוק. הרכיבה על אופנוע כזה הייתה הרפתקה בלתי נשכחת".

ואחרי הצבא?

"נסעתי לטייל קצת. עבדתי ואספתי כסף בכל מיני עבודות כמו מוקדנית ב'ישראל היום' ומלצרית בלילות. אמנם סיימתי את הלימודים ללא תעודת בגרות אבל הבטחתי להוריי שאחרי תקופה קצרה – אדאג להשלים את הבגרויות ולהמשיך בלימודים. אכן כעבור שנה נרשמתי למכינה של מכללת ספיר וסיימתי את המכינה עם ממוצע של 96, ציון שלא הכרתי עד אז מקרוב. בזכות הציון הגבוה יכולתי להירשם לתואר הראשון בלימודי כלכלה במכללת ספיר אלא שבפסח באותה שנה מת אבי מהתקף לב באופן פתאומי. לא ידעתי כיצד אוכל לממן את לימודי בהמשך, הייתי מעורערת וכאובה. נשארתי לגור עם אמי כי הייתי הבת היחידה הלא נשואה ואפילו היססתי אם להתחיל בלימודים, אך הרגשתי מעין חוב לאבי כי הרי הבטחתי לו שאשוב ללימודים . תוך כדי חיפוש אחרי מקורות מימון מצאתי אתרים של קרנות שונות המעניקות מלגות, אבל הלב אמר לי לבחור ב'אייסף'. הבנתי שמעבר למלגה אמצא באייסף משהו נוסף, משהו שאני זקוקה לו.

"התחלתי את השנה הראשונה לתואר ובסמסטר הראשון נכשלתי בשלושה קורסים והממוצע בסוף הסמסטר שלי היה נמוך. האדם שרציתי להוכיח לו יותר מכל כי הצלחתי להתגבר על מכשולי בחינות הבגרות – כבר לא היה, סבלתי מהתקפי חרדה והמצב היה קטסטרופלי. באותה תקופה התחלתי את התנדבותי באייסף והמפגשים של ימי שישי היו לי לתמיכה ולמקור כוח. מנהל תכנית "רוח דרומית" של הקרן היה בשבילי כמו אבא, מבלי לומר יותר מדי ידעתי שהוא שם בשבילי, תומך אמיתי. בשנה א' פעלתי במסגרת גשר לאקדמיה, חנכתי תלמידה אחת לאורך כל השנה, חיזקתי אותה בעיקר במתמטיקה שהוא התחום החזק שלי, אבל גם במקצועות אחרים – לקראת בחינות הבגרות. בסמסטר השני מצבי בלימודים השתפר ושוב עליתי לממוצע 84 וכך במשך כל התואר הייתי שקועה בלימודים - הרגשתי שאני 'על הסוס'.

מה הייתה פעילותך העיקרית במסגרת אייסף?

"בשנה ב' לתואר הראשון פעלתי ביחד עם סטודנטית נוספת – קארין וחנכנו יחד תלמידים בתיכון המקצועי 'עתיד' באופקים. היינו מגיעות פעמיים בשבוע אחרי הצהריים ונפגשות עם כיתה אותה הרכיבו המורים במיוחד בשביל השיעורים שלנו. אלה היו תלמידים מוחלשים ואנחנו ראינו כמשימה לקרב אותם לאקדמיה – קארין ליוותה את הקבוצה בפן החברתי ואני לימדתי אותם מתמטיקה, כמובן. הייתה שנה עשירה בתובנות ואנחנו שומרים עם בני הנוער הללו עד היום על קשר. בשנה ג' כבר הייתי רכזת מנהיגות של שנה ב' ובנוסף לקחתי על עצמי להיות רכזת פרויקטים. למעשה הייתי רכזת אייסף של כל הסטודנטים של ב'גשר לאקדמיה' פרויקט בשיתוף קרן אלעזרא לזולת ופרח. כרכזת פרויקטים הייתי אחראית על 'גשר אשקלון' בשלושה בתי ספר תיכוניים בעיר, דבר שחייב אותי לנסוע לפחות שלוש פעמים בשבוע לאשקלון. מיותר לציין שבלילות עבדתי במלצרות".

ועכשיו, חזרת לבאר שבע?

"כן, השנה התחלתי את התואר השני במנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון וכבר התחלתי לעבוד על התיזה בנושא 'מימון התנהגותי'. במקביל אני מתרגלת במחלקה לכלכלה בה למדתי במכללת ספיר. וגם עובדת בירושלים במשרד העבודה באגף אסטרטגיה ושוק העבודה. בעצם אני נעה בין באר שבע, שדרות וירושלים. שנה מאתגרת. בקרן אייסף אני ממשיכה כרכזת פרויקטים של תואר שני ואני נפגשת עם יתר הרכזים פעמיים בחודש בימי שישי – באוניברסיטת תל אביב.

מה תעשי כשתהיי גדולה?

"אני מרגישה שאני רוצה להמשיך לדוקטורט ולהתקדם באקדמיה. עבודתי כמתרגלת במכללת ספיר רק הבהירה לי עד כמה אני אוהבת ללמד, להעביר ידע, לעמוד מול כיתה של סטודנטים סקרניים. את יכולת עמידה מול קהל הבאתי מאייסף. זאת עוד הוכחה כי הקרן הפכה לי לדרך חיים וממשיכה לצעוד איתי הלאה."

שיחה עם עינב שרגאי, מנהלת תחום מנהיגות וליווי אישי

'שבת אייסף' אירוע שאיש אינו רוצה להחמיץ יתקיים – כבכל שנה – לקראת חג הפסח. השנה זה קורה  בסוף השבוע שבין 12-13 באפריל במקום חגיגי המיוחד, מלון יערים שבקיבוץ מעלה החמישה לא רחוק מירושלים. כ-430 סטודנטים מכל התארים הגיעו לאירוע החגיגי. חיכתה להם תכנית מגוונת ועשירה, הזדמנות להיפגש, להכיר, לחדש יחסים ולשמוע שלל דברים חדשים ולנסות ליישם אותם – לפחות מבחינה תאורטית - בסדנאות.

"השנה, אומרת עינב שרגאי, בוגרת אייסף ומנהלת תחום מנהיגות וליווי אישי בקרן, הנושא המרכזי היה ברוח הבחירות, "אייסף - מחשבים כלכלה מחדש" – נושא הנוגע לכל אחד מאתנו גם מבלי להיות כלכלנים או אנשי כספים. כלכלה היא גורם רב חשיבות בחיינו, כולנו יכולים להתמצא בנושא אם רק נכיר ולו במעט מושגים כגון תפיסות השונות, אידיאולוגיות כלכליות, מדיניות כלכלית ומצב כלכלי עולמי. וכולנו אחראים להבין זאת, לבחור את הדרך המתאימה לנו ולבדוק היטב את המצע של כל אחד מהמועמדים בבחירות מבלי להרגיש כי אנחנו מקבלים את הגזירות הכלכליות כדבר מובן מאליו. תפקיד אייסף הוא לתת את הכלים המתאימים להתמצאות בכלכלה, היא אומרת. השנה השנייה לתואר הראשון עוסקת בכלכלה ולמרות שהסטודנטים לומדים מושגי יסוד – חשבנו שיש דברים שאנחנו רוצים להעמיק."

תפרטי מעט, להבנת כולם את התכנית החגיגית

"ביום שישי בבוקר, לאחר ההתכנסות באולם הכנסים הגדול של המלון נפתחה מליאה חגיגית עם ברכת שר האוצר בממשלה היוצאת מר משה כחלון. אחריו הרצה עודד שחר, ראש הדסק הכלכלי של הערוץ הראשון לשעבר בנושא "'מצבנו מעולם לא היה טוב יותר'. האמנם?" שעסקה בכלכלה ובפוליטיקה.
"השנה הצגנו תכנית חשיפה המאפשרת לסטודנטים לשאוף להגיע לתארים גבוהים. אם רוצים לעזור להם לחלום על דבר מסוים, עלינו לחשוף את האנשים שמימשו את חלומם ואת תוצאות עבודתם: החלטנו לערוך מיני כנס אקדמי בתוך הכנס של אייסף, של הסטודנטים לתואר שני או שלישי שהציגו את המחקר שלהם על גבי פוסטרים שהוצגו באולם. במסגרת המליאה סיפרו 2 מהזוכים באבסטרקט המצטיין אודות המחקר שלהם ולאחריו נערך הטקס המצטיינים הארצי של אייסף לשנת תשע"ט. שמונה סטודנטים מצטיינים נבחרו בזכות הציונים הגבוהים ובזכות עשייתם החברתית והוענק להם פרס בסך 2,500 ₪. בחלק השני של הרצתה ח"כ שלי יחימוביץ ממפלגת העבודה על "כלכלה ופוליטיקה" וגם הוצג הזוכה בתחרות היצירה השנתית.
לאחר ארוחת הצהריים הופיעו הזמר גילי יאלו ולהקתו. יאלו עולה מאתיופיה ונגינתו ושיריו הם מופע מוסיקלי שמחזיר אותו למקורותיו ולנופים מהם הגיע. הוא סיפר על התרבות ממנה הגיע ועל עלייתו לארץ.
לאחר קבלת השבת התחלקו הסטודנטים לקבוצות מעורבות עם דוקטורנטים ושוחחו על שבת ופילוסופיה. לסיום היום הראשון התקיים ערב גיבוש לכל המשתתפים."

וביום השני לכנס....

"כמו בשנים הקודמות קיימנו סידרת "דלתות מסתובבות" - שמונה הרצאות שהתקיימו במקביל, בנושאים הקשורים לכלכלה ולחברה, היבטים על כלכלה מכיוונים שונים: הרצו בין היתר פרופ' אשר אלחיאני, בוגר אייסף – מרצה מהמיניין באוניברסיטת אריאל ובעבר שימש כמנכ"ל קופת חולים מאוחדת ומנהל  בית החולים מאיר בכפר סבא. הרצאתו עסקה ב "הנס הישראלי בבריאות – מוציאים מעט ומקבלים יותר", עו"ד אביגיל שחם – מייסדת קואופרטיב חברתי על ניצול בשוק העבודה, ד"ר מוחמד אלנבארי - על מנהיגות מקומית בחברה הבדואית, פרופ' יוסי דהאן על "צדק חברתי ומדיניות כלכלית בישראל", עו"ד שגיא בלשה על "כלכלה ויזמות חברתית – יש אלטרנטיבה", העיתונאית אור-לי ברלב על "איך עושים מהפכה חברתית", העיתונאית גל גבאי על "איך משפיעה התקשורת על התפיסה הכלכלית שלנו", ועו"ד שגית אפיק "מאחורי הקלעים של ועדת הכספים – ההחלטות המשפיעות על הכיס של כולנו".
הגיוון הרב אפשר לסטודנטים לבחור בין הנושאים המעניינים אותם. אחרי ארוחת הצהרים התקיימו סדנאות של סטודנטים הלומדים לתואר ראשון ושני, בסדנאות אלו הסטודנטים הפכו משומעים פאסיבים ליותר אקטיביים : הם דנו בתובנותיהם מההרצאות ששמעו במהלך היומיים, העלו סוגיות חדשות וכן עבדו ביחד את החומרים. בהמשך התקיימה התערוכה המדעית בה הציגו מגישי הפוסטרים את המחקרים שלהם בהרצאות בסגנון TED  
ובסוף היום העמוס הזה כל רכז תכנית עיבד עם הקבוצה שלו את התכן הנלמד וכן את החוויה הרגשית.
בסופם של יומיים גדושים בחוויות ומפגשים – לפני ההתפזרות והאיחולים – לשנה הבאה – סיכום, שבת הבדלה והביתה.

 

Back to top