בימים אלה נמצא ד"ר גיגי בניו יורק שם משלים עבודת הפוסט דוקטורט בסיוע אייסף. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בלהקות שצמחו בעיר שדרות.
מוטי גיגי:
"לקח לי 20 שנה לאהוב
את החור באמצע שום מקום הזה"
שני המשפטים הללו משירו של שמעון אדף על שדרות מלווים אותי שנים, הוא מספר.
כמי שנולד, גדל והתחנך בשדרות ימי העשרה שלי ותקופת הצבא אלו היו שנים שניסיתי בכל דרך להסתיר את היותי 'שדרותי'. לא היה דבר שהחמיא לי יותר ממישהו או מישהי שאמרו לי: ״אתה ממש לא נראה שדרותי״. השנים עברו ומה שנראה לי כמחמאה הפך במרוצת השנים להטחת האשמה או העלבה. תשובתי בשנים האחרונות בעיר הייתה: ״איך צריך להראות שדרותי?״. הרי אין ספק שמי שאני היום נובע בזכות ובגלל היותי שדרותי.
ספר קצת על חייך כילד 'שדרותי'
ההורים שלי הגיעו ממרוקו וליתר דיוק ממוגדור ( אסווארה) בשנת 1964 ישירות לשדרות. את לימודי התיכון למדתי בשדרות במגמת אלקטרוניקה ומחשבים. בתואר הראשון למדתי מדעי ההתנהגות כלכלה וניהול במכללה האקדמית ספיר בתואר שהוא חסות של אוניברסיטת בן- גוריון. את התואר השני למדתי באוניברסיטת תל- אביב במחלקה לסוציולוגיה. עבודת התזה שלי עסקה ביחסי מרכז פריפריה במערכת ההשכלה הגבוהה.
והדוקטורט?
את הדוקטורט כתבתי במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בן - גוריון והוא עסק ביחסי עיירות פיתוח קיבוצים בין השנים 1950-2012. במרץ השנה קיבלתי את אישור הדוקטורט. בתואר השני כמו גם בדוקטורט עסקתי ביחסי מרכז- פריפריה נושא שמעניין ומטריד אותי בו זמנית. הפערים בין מרכז לפריפריה מלווים אותי לכל מקום אליו אני מגיע.
איך הגעת לקרן אייסף?
את אייסף הכרתי מהתואר הראשון, אך לצערי לא הייתה מלגת אייסף במכללת ספיר באותה תקופה. אל אייסף הצטרפתי לראשונה בדוקטורט, וגם אז כאחראי על התוכנית העיונית של הדוקטורט במסגרתה בחנו במשך שנה שלמה את יחסי מרכז- פריפריה דרך נקודת המבט והייצוג של תקשורת ההמונים. אני בקשרים רבים ורחבים עם בוגרי אייסף. התחושה איתם היא כמו בבית במלוא מובן המילה. הם שותפים לתפיסת העולם ולחשיבה החברתית שאני בא ממנה.
מה מהות עבודתך עכשיו?
מזה שנה אני חוקר- אורח במרכז טאוב באוניברסיטת NYU. תחום ההתמחות שלי הוא יחסי מרכז-פריפריה, עיירות פיתוח- קיבוצים, אתניות והחברה הישראלית. התכנון לשנה הקרובה הוא לכתוב מאמרים, להתחיל שני פרויקטים מחקר חדשים שאני עסוק בהם כרגע ולצד כל אלה לשלב עשייה חברתית. לאחר שנה זו אני מעוניין לחזור למחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר ולהצעיד אותה למקומות חדשים.
אני חושב שהפריפריה היא מקום מרתק שקורים בו דברים מרתקים. למרות השוליות, העוני והקשיים - הפריפריה שיוצאת מתוך עצמה ומדברת על עצמה, מביאה את המשפט האלמותי בעיניי של שמעון אדף באותו שיר שפתחתי על שדרות:״רק מקומות חסרי אהבה זוכים לאהבה מוחלטת״.
