"אני שייך לדור המייסדים של אייסף, אומר ח"כ ד"ר יוסי יונה – הדור הראשון של סטודנטים שזכה לתמיכת הקרן עוד בראשית דרכה בשנות ה-70. כשמאחורי עשרות שנים של עשייה ציבורית בתחומים המדיניים, הכלכליים והחברתיים והן באקדמיה אני מרגיש שאני מקיים את ההבטחה שנתתי בזמנו לנינה ווינר, מייסדת שותפה של קרן אייסף, כשסיימתי בהצטיינות את לימודי הפילוסופיה, אמנות והיסטוריה כללית, באוניברסיטת חיפה קבלתי מלגה להמשך לימודים באוניברסיטת פנסילבניה. אייסף עזרו לי בתמיכה נוספת, כי הלימודים והחיים בארה"ב עלו על סכום המלגה. כשנסעתי ללימודים בפנסילבניה נפגשתי עם גב' ווינר, ניסחנו מעין הסכם לא כתוב, שבו התחייבתי לשוב ארצה בתום הלימודים ולפעול לקידום החינוך בפריפריה. ואכן אחרי שנים ארוכות של לימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית ולאחר מכן באוניברסיטת בן גוריון, קריירה ציבורית ועשייה למען החברה, אני מוכיח לנינה ווינר בכל יום שאני מקיים את הבטחתי".

הפעילות הציבורית הייתה תמיד חלק אינטגרלי מחייך. ספר על כך:

"בשנים 1992 - 1993 עמדתי עם חברי, פרופ' יוסי דהאן, יצחק שפירא ויעל פישביין בצוות החינוך של "הוועדה המיוחדת לפיתוח חברתי", שפעלה במשרד ראש הממשלה יצחק רבין. הצוות ניסח את ההמלצות לשיפור מערכת החינוך. מטרת הצוות הייתה ניסוח המלצות לשיפור מערכת החינוך, והמלצות אלה עמדו בבסיס הגידול בתקציב החינוך בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש ממשלה" הוא מספר. "זה היה גם בתקופת כהונתה של שולמית אלוני ז"ל כשרת החינוך ועצם קיום הוועדה לא היה לרוחה, אך לבסוף היא התרגלה לקיומנו", הוא מספר.
יונה היה ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית, נמנה עם מייסדי הפורום לצדק חברתי ולשלום, שפעל בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים. הפורום קיים תכניות הכשרה למנהיגות קהילתית לאוכלוסיות מעורבות: יהודים וערבים, תושבי הערים ועיירות הפיתוח, ותיקים ועולים חדשים. הוא נמנה עם ראשי יוזמת ז'נבה ופעל בארץ ובחו"ל להפצת עמדותיה. בין יתר תפקידיו כיהן בהנהלה במרכז אדווה, מכון לחקר החברה הישראלית ולקידום רעיון השוויון והצדק החברתי. יונה עמד בקיץ 2011, יחד עם פרופ' אביה ספיבק, בראש צוות "ספיבק-יונה" שייעץ למחאת האוהלים. מכאן הדרך לפוליטיקה הייתה המשך טבעי.

מדוע החלטת להיכנס לחיים הפוליטיים?

"הצטרפתי למפלגת העבודה כבר ב-2012 והודעתי על כוונתי להתמודד בבחירות המקדימות לרשימת המפלגה לכנסת ה-19. לאחר הבחירות, הוצבתי במקום ה-20 ברשימת המפלגה אך לא נבחרתי לכנסת. ב-2015 התמודדתי בשנית והוצבתי במקום ה-23 ברשימת המחנה הציוני של מפלגת העבודה והתנועה. הפעם נבחרתי לכנסת לאחר שהמפלגה בראשות יצחק הרצוג זכתה ב-24 מנדטים".

איך באה לידי ביטוי פעילותך בכנסת ה-20?

"בכנסת ה-20 הייתי חבר בוועדת החינוך וועדת הכלכלה, הייתי יושב-ראש השדולה לחיזוק החינוך הציבורי בישראל ויושב-ראש משותף של השדולה לצדק חלוקתי. אני יכולה לומר בגאווה כי הצלחתי להעביר מספר חוקים כמו החוק להכרת נפגעי טרור ישראלים בחו"ל לקבלת קצבאות מהביטוח הלאומי, רפורמה בתחום האדריכלות (וזאת בזכות סטודנטים לאדריכלות אותם הכרתי במחאת האוהלים ושקרבו אותי לנושא). בנובמבר 2016, עבר בכנסת תיקון חוק, שהייתי בין יוזמיו, שאפשר מתן פטור מארנונה לארכיונים ציבוריים. כמו כן הצלחתי להעביר תיקון חוק שיזמתי ולפיו המדינה תממן חינוך חינם לילדים חולים בגילאים 3–4 ולא רק מגיל 5 כפי שהיה טרם העברת החוק. העברתי גם את ביטול 'חוק ההשתקה' ברשות השידור. אני לא סופר כבר את ההצעות לחוקים שטרם עברו או שלא יעברו כלל", הוא אומר. "עצרנו גם את חוק הקולנוע אך לא הצלחנו להגן על זכויות היסוד של כל האזרחים. אני מביט בצער על הדברים שלא הצלחנו למנוע כמו שחיקת מעמדו של בית המשפט העליון."
לבחירות לכנסת ה-21 הוא ירוץ שוב ברשימת העבודה אך על פי הסקרים האחרונים הרשימה 'מגרדת' את אחוז החסינות.

מה יקרה אם לא תיבחר הפעם?

"זה לא רלוונטי אם אבחר לכנסת או לא. אני אמשיך את פעילותי הציבורית ויחד עם זאת מקווה שייוצר לבסוף גוש שמאל ציוני שיגן על הדמוקרטיה ויביא אותנו לעתיד טוב יותר".